החלטה בתיק ב"ש 4506/08

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין) מיום 16.4.08, בב"ש 10868/08, לפיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בת.פ. (שלום י-ם) 6377/08 מדינת ישראל נ' מאהר עג'ג', שהוגש ביום 10.4.08.

רקע כללי

1.         נגד העורר הוגש כתב האישום הנ"ל, המייחס לו עבירות החזקת נכס החשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), וכן עבירה של קבלת רכב וחלקי רכב שהושגו בעבירה - עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, בגין שימוש והחזקה של 66 רכבים, חלקי רכבים, מחשבי רכב ולוחיות זיהוי של רכבים גנובים, אשר נתפסו במגרש בביתוניא שליד רמאללה, הנמצא בשימושו ובהחזקתו של העורר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, שההחלטה בה היא נשוא ערר זה.

החלטת בית משפט קמא

2.         בית משפט קמא דן בטענות המקדמיות של העורר לעניין סמכות בית המשפט לדון בעבירות שבוצעו מחוץ לשטח המדינה, וכן בטענת ההגנה מן הצדק.

לעניין הסמכות דחה בית המשפט את הטענה, וקבע כי אכן מדובר ב"עבירות חוץ" כהגדרתן בסעיף 7(ב) לחוק העונשין. בהיות העורר תושב הרשות הפלסטינית שאיננו ישראלי, דן הוא בהוראת תקנה 2 לתקנות שעת חירום (השטחים המוחזקים על-ידי צבא הגנה לישראל - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז-1967 (להלן: " התקנות"), תקנת משנה 2(ג)). בית המשפט קיבל את טענת המדינה, כי לבית המשפט בישראל סמכות לדון בעבירות המיוחסות לעורר מכוח סעיף 13(א)(4) לחוק העונשין. המדינה הגישה אישורים מאת המשנה לפרקליט המדינה, לפיהם בתוקף הסמכות שהואצלה לו מאת היועץ המשפטי לממשלה מאשר הוא את הגשת כתב האישום, כנדרש לפי סעיף 9(ב) לחוק העונשין. החלת סעיף 13(א)(4) נדרשת הואיל שהעבירות המיוחסות לעורר, בהיקף המיוחס לו, הן עבירות הפוגעות בכלכלת המדינה, זאת בהינתן שהטיפול בבעיית גניבת הרכב דורש משאבים רבים, ומכאן הנזק למדינה. (ראו: ב"ש (מחוזי י-ם) 7196/06 מדינת ישראל נ' דעאס חג'זי; ת.פ. (נצרת) 1091/02 בילאל כחול נ' מדינת ישראל (פורסמו באתר נבו)).

את טענת ההגנה מן הצדק דחה בית המשפט במסגרת מעצר הימים, ולפיכך לא מצא מקום לדון בה מחדש.

אשר לנושא קיומן של ראיות לכאורה קבע בית משפט קמא, כי מחומר החקירה עולה, כי הרכבים הגנובים אותרו בשני אתרים שאינם צמודים זה לזה. האחד קרוא בשם "מתחם ההאנגר" והשני בשם "מתחם הקרוואן". במתחם הקרוואן, שכולל חוץ מהקרוואן גם חצר ומספר מחסנים בקומת הקרקע של מבנה בן שש קומות, נתפס שומר בשם חליל אלפרוך שהפליל את העורר. במתחם ההאנגר נתפס שומר בשם מאהר אללדה. שומר זה הכחיש בחקירתו כי המתחם שייך לעורר, ולטענתו הוא שייך לאחד בשם עאדל עג'ג'. ואולם, בתיק החקירה מצוי מזכר של הקצין עוז סורוקה, אשר מציין כי הוא שוחח עם השומר בשטח וזה מסר לו כי המתחם שייך ל"מאהר אבו עג'ג' אבו צ'רלי". בית המשפט מצא, כי קיימת ראיה נוספת לקשר שקיים בין שני המתחמים, בכך שבמתחם אחד נמצאה לוחית זיהוי של רכב מסוג מיצובישי (פריט 25 לכתב האישום), ואילו באתר האחר נמצאה שלדת אותו רכב (פריט 64 לכתב האישום).

ההסברים שנתן העורר נדחו על-ידי בית משפט קמא, אשר מצא כי ישנן ראיות למכביר בתיק החקירה לכינוי שמו של העורר על ידי הנחקר אלפרוך. לאור כל זאת קבע כי ישנן ראיות לכאורה.

אשר לעילת המעצר קבע בית המשפט קמא, כי העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות רכוש, ברם בשל היקפן הגדול הן מקימות עילת מעצר בשל מסוכנות המשיב לבטחון רכושו של הציבור (ראו: בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל; בש"פ 2819/00 ג'בארה נ' מדינת ישראל; ב"ש (מחוזי י-ם) 4399/08 הימוני שאהר נ' מדינת ישראל - פורסמו באתר נבו). החזקת רכוש גנוב בהיקף כה גדול מעידה על נחישות, תחכום ואף הסתייעות באחרים לצורך ביצוע העבירות, ומכאן המסוכנות הנלמדת ממעשיו של העורר. כמו כן, המסוכנות נלמדת גם מעברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות בעבירות בטחון ובשש עבירות של מסחר ברכב או חלקי חילוף גנובים. בנוסף, לעילת המעצר בשל מסוכנות קבע בית המשפט כי קיימת גם עילה של חשש להימלטות, מאחר והעורר הוא תושב שטחים. מדובר במבצע מסובך ומורכב שלא ניתן לבצע בכל יום, ומכאן החשש שאם העורר יימלט לשטחים לא ניתן יהיה להביאו למשפט. חשש ההימלטות גובר בשים לב לעונש הצפוי למשיב אם יורשע בעבירות המיוחסות לו, עונש שיש בו תמריץ להמלט גם במחיר של חילוט הערבויות.

נוכח זאת, לא בדק בית המשפט קמא חלופת מעצר, מה גם שלא הוצעה חלופה קונקרטית.

טענות העורר

3.         באת כוח העורר טוענת ראשית, כי כתב האישום לא הוגש במועד אלא לאחר פקיעת צווי המעצר שהיו בתוקף עובר להגשת כתב האישום, שכן היא לא ידעה על כך כי מעצרו הוארך בבית המשפט הצבאי יהודה עד ליום 10.4.08, וכאשר נודע לה על כך ביום 9.4.08, כשהיה בדרכה לבית המשפט המחוזי, נאמר לה שהתביעה הצבאית תגיש כתב אישום. לפיכך, בית המשפט הצבאי האריך המעצר עד ליום 10.4.08 בשעה 12:00. או-אז, התברר כי הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים, ובשעה 11:20 בית המשפט קמא האריך את המעצר בצו ביניים.

אשר לטענת הסמכות

4.         העורר טוען כי בית משפט קמא התעלם מתחולתו המיוחדת של חוק יישום הסכמי הביניים בדבר הגדה המערבית ברצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות (תיקוני חקיקה), 1996 (להלן: " חוק היישום"), וכן מתחולתה של תקנה 2 לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעות חירום (יהודה והשומרון שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשל"ח-1977, לפיהם אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בעבירות המיוחסות לנאשם אשר נעברו בשטח שהנו בשליטת הרשות הפלסטינית ובוצעו על ידי תושב הרשות. כן חוזר העורר על טענת ההגנה מן הצדק באשר המעצר היה בניגוד צווים ולחוק המעצרים.

התנהגות המאשימה הנה מקוממת בהעברתו מערכאה לערכאה, ובשל הצגת הדברים לפיה ישנם 15 קלסרים של חומר חקירה, שעה שקיימים רק שני קלסרים בלבד.